פסק-דין בתיק ת"ק 003303/03

התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבע על סך 12,189.90 ש"ח וזאת כתוצאה משבר בקרסולה אשר נגרם, לטענתה כתוצאה מרשלנות הנתבע בכך שבחר מסלול הליכה מסוכן באיזור קרני חיטין מבלי להזהיר את הצועדים על כך מראש וזאת כאשר מדובר בצועדים בני 50 ומעלה.

התובעת פירטה בכתב תביעתה הוצאות ישירות וכן הוצאות עקיפות והוסיפה וטענה כי חברת הביטוח מוכנה לשאת בחלק מההוצאות הישירות בניכוי השתתפות עצמית.

לפני דיון ממצה בהוצאות השונות יש לקבוע תחילה האם הנתבעת אכן אחראית לנזק הגופני אשר נגרם לתובעת.

התובעת מתארת בכתב תביעתה מסלול הליכה קשה שבו צעדו בין סלעים, קוצים גבוהים ולכלוך כאשר העלייה היתה תלולה מדי. התובעת כן טענה כי נמסר לצועדים כי מדובר בעליה של 350 עד 400 מטר.

התובעת טענה בכתב התביעה כי לאחר הטיפוס הקשה החלה ירידה תלולה ורגלה מעדה ואז קרה השבר וכתוצאה מכך היו לה כאבים חזקים מאוד והיא לא יכלה לדרוך על הרגל.

התובעת הוסיפה וטענה כי למדריכים לא היה כל ניסיון בעזרה ראשונה ולאחר כמה מטרים של ניסיון הליכה היא לא יכלה להמשיך יותר. התובעת הוסיפה וטענה כי בשל אבני הבזלת הגדולות לא ניתן היה לפנותה בעזרת טרקטורון ועל כן גברים במקום פירקו שער וסידרו באמצעותו אלונקה מאולתרת.

התובעת טענה בנוסף כי גב' בשם גאולה מעדה אף היא ושברה את היד ופונתה יחד עמה.

הנתבע הגיש כתב הגנה וטען כי היה ידוע לתובעת כי בטיול מסלול הליכה רגלי וזאת כאשר נרשם כי יש להביא נעליים גבוהות וכן נטען כי התובעת לא הוכיחה את נזקיה.

במהלך הדיון אשר התקיים במעמד הצדדים התובעת העידה כי המסלול היה מלא בזבל של פרות וקוצים והכל היה מעורפל והוסיפה כי היה אדם אחד עם פרוטזה וגם עם מקל אשר השתתף בטיול. התובעת הוסיפה והעידה כי הלכה לאט והמדריך אמר לה ללכת יותר מהר כדי שהאנשים יתחילו לזוז ואז היא מעדה.

המדריך של הטיול לא התייצב לדיון אלא נציג של חברת הביטוח מטעם הנתבע.

נציג הנתבע טען במהלך הדיון כי התובעת לא הוכיחה כי קיים קשר סיבתי בין האירוע ובין אחריותו של הנתבע. הנציג הוסיף וטען כי לא מדובר בילדה קטנה וכי אם קצב ההליכה היה מהיר היה עליה לעצור וכל זאת כאשר לא מדובר במסע  ואף השתתף בטיול אדון עם פרוטזה.

התובעת השיבה והעידה במהלך הדיון כי היא נפלה רק מאחר ואמרו לה ללכת מהר יותר ואף החמירו את מצבה בעת שביקשו ממנה ללכת על רגלה השבורה. התובעת הוסיפה כי היא הלכה לבד על שביל מסומן וכי שבירת היד של המטיילת השניה לא היתה יחד איתה.

לשאלות נציג הנתבעת התובעת העידה כי יצאו כ- 45 - 50 אנשים לטיול והיה רק מדריך אחד. התובעת הוסיפה כי היו מקומות קשים למעבר וכי לא היה "צוואר בקבוק" במהלך מסלול ההליכה, מקום שבו התעכבו המטיילים. התובעת אישרה כי היא ידעה כי הטיול אמור להיערך מספר שעות.

לבקשת בית המשפט הוגשה במהלך חודש 9/03 מפה טופוגרפית ובה סימון של מסלול ההליכה.

עיון במפה מגלה כי מדובר במסלול הליכה באורך כ- 3 ק"מ  כאשר תחילת המסלול במגמת עלייה מתונה, מקיפים את הכיפה של קרני חיטין מצפון ולאחר מכן קיימת ירידה מתונה עד לחירבת עיכה משם קיימת ירידה תלולה של 11 קווי גובה ( 110 מטר) במרחק של כ- 350 מטר. לאחר מכן קיים קטע הליכה באורך כ- 500 מטר כאשר מדובר בעליות וירידות קלות לסירוגין בהפרשים של כ- 2 - 3  קווי גובה ובסוף המסלול המסומן קטע באורך של כ- 300 מטר בטיפוס גובה של 70 מטר בסה"כ.

אכן עולה מהמפה כי מדובר בירידה תלולה. יחד עם זאת המבקשת העידה כי לא היה "צוואר בקבוק" במהלך המסלול אשר גרם לעיכובים מיוחדים בטיול ועל כן יש להסיק מכך שהמסלול היה נטול מכשולים ספציפיים מיוחדים. אכן היתה ירידה תלולה במהלך המסלול כנ"ל, אך לא די בכך על מנת לייחס לנתבע אחריות. בפני בית המשפט גירסת התובעת בלבד כאשר המדריך מטעם הנתבע לא טרח להגיע לדיון. לגירסת התובעת בקשו ממנה למהר ואף ביקשו ממנה ללכת על רגל שבורה. כמו כן עולה כי היה מדריך יחיד עם כ- 50 צועדים ולא היה לו מושג בעזרה ראשונה.

התובעת חזרה והודיעה כי היה על הנתבע להודיע לצועדים מראש כי מדובר בעליות וירידות תלולות.

התובעת מעדה בעת שהייתה במגמת ירידה. ניתן למעוד גם כאשר מדובר בירידות מתונות וגם כאשר מדובר בירידות קצרות מבחינת המרחק. יחד עם זאת, בנסיבות העניין ובהעדר גרסה עדויות ישירות מטעם הנתבע, כאשר עולה מעדותה של התובעת כי הנתבע אף גרם להחמרת הנזק לאחר נפילתה, הנני קובע כי הנתבע אחראי בשיעור של 40% מהנזק אשר נגרם למשיבה.

נכון הוא כי התובעת מעדה וכי לו חשה ברע הייתה אמורה לעצור במקום ולנוח. אך יחד עם זאת הוכח על ידי התובעת כי לא הוזהרה כיאות לפני תחילת הטיול שקיימת ירידה תלולה וסביר להניח כי הוראות המדריך אשר ניתנה לתובעת לפיהן נתבקשה ללכת עם רגל שבורה לא הועילו וכל זאת כאשר הנתבע לא היה ערוך כנדרש לטפל בתובעת לאחר שנפצעה.